מי ניצח - יעקב או עשיו

מי ניצח - יעקב או עשיו

לכאורה יעקב הפסיד שהרי נכנע והתבזה כלפי עשיו

בפרשתנו מסופר על שתי מלחמות שנלחם יעקב. מלחמה אחת מסתיימת בנצחון, וזו המלחמה עם שרו של עשיו, ואילו המלחמה השניה מסתיימת בכניעה והשפלה, וזו המלחמה עם עשיו עצמו.

שתי מלחמות אלו אמורות להיות מקבילות, שהרי שרו של עשיו הוא הכח הרוחני של עשיו ומה שקורה אצלו צריך להיות אצל עשיו. צריך לברר האם באמת מלחמות אלו לא מקבילות?

יעקב ניצח בכך שלא היתה מלחמה

בפשטות

ניתן להסביר שהן אכן מקבילות, כיוון שהמטרה של יעקב לא היתה לנצח את עשיו אלא שאף אחד לא יהרג לא הוא ולא עשיו (רש"י לב,ח), לעומת מטרתו של עשיו שהיתה להרוג את יעקב, ובסופו של דבר, יעקב בחכמתו גבר על עשיו והצליח לרכך את ליבו ולמנוע הרג.

אמנם פרוש זה קצת דחוק, שהרי המצב הטוב ביותר הוא, שלא היה הרג של אנשים גם ללא שיעקב יבזה כל כך את כבודו, והרי כבודו של יעקב הוא לא דבר קטן כלל וכלל. יעקב אבינו ע"ה מסמל אמונה והשקפת עולם כממשיך דרכו של אברהם אבינו, וכאשר יעקב האיש נכנע לעשיו בצורה מאד מבזה, פוחת כבודה של כל הדרך שהוא מייצג, ואם כן, זהו הפסד ולא נצחון.

אולי ניתן להסביר פרוש זה כך: הנזק של צליעת יעקב בהאבקו עם שרו של עשיו מקביל לנזק שנגרם ליעקב ולדרכו ברמיסת כבודו בהיכנעו לעשיו. כלומר, היה נצחון ליעקב על עשיו אבל נצחון זה לווה בנזק. אמנם עדיין פרוש זה קצת דחוק בעיני, כיוון שביזוי כבוד יעקב ודרכו האמונית אינו דבר קטן שמקביל רק לצליעה בירך אלא לדבר גדול מזה.

דברי הזוה"ק על חכמתו של יעקב בהתבזותו כלפי עשיו

נלע"ד בעזה"י שהדברים יבוארו באופן אחר על פי דברי הזוה"ק על פרשתנו [מתורגם לעברית עפ"י פרוש הסולם] וזו לשונו "דבר אחר, טוב נקלה - זה יעקב שהשפיל את רוחו לפני עשיו, כדי שאחר כך יהיה עשיו עבד לו, וישלוט עליו ויתקיים בו יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים [ברכת יצחק ליעקב]. ועתה עוד לא היה זמנו כלל שיעקב ישלוט עליו, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים על כן היה עתה נקלה... ויותר חכמה וערמה עשה בזה מכל מה שעשה מעולם נגד עשיו!, ואילו הרגיש עשיו בחכמה זו היה הורג את עצמו שלא יבא לזה...".

כלומר, דחית יעקב את קיום ברכת אביו "יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים" לאחרית הימים היתה נצחון עצום ליעקב, ולכן יעקב נכנע לפני עשיו ולא נלחם בו ומנצחו כדי שלא יתקיים כעת שהוא שולט באחיו. כעת, מובן מאד מה ששאלנו לעיל, שהמלחמות לא מקבילות והתשובה ברורה: דוקא הכניעה של יעקב היא נצחון גדול מאד בשבילו וזה מקביל לנצחון שלו על המלאך.

סיבה נוספת מדוע לא להרוג את עשיו

לפי דברים אלו נבין הבנה נוספת בדברי רש"י על המילים "ויירא ויצר" וזו לשונו "ויירא - שמא יהרג; ויצר לו - אם יהרוג הוא אחרים". לפי ההבנה הפשוטה, יעקב לא רצה להרוג שום אדם ואפילו לא את עשיו הרשע וזאת מתוך רחמים עליו אולי יחזור בתשובה, ואולי בכדי לא לצער את אביו וכו'. לפי דברי הזוה"ק ישנו הסבר עמוק יותר: אם היתה מלחמה ויעקב היה מנצח בה ועשיו היה נהרג, ממילא כל תוכניתו של יעקב לדחות את קיום ברכת אביו לאחרית הימים היתה מתבטלת, שהרי היתה מתקיימת בו בזה שהוא אדון לאחיו עד כדי שניצח אותו, ולכן חשש יעקב מאד שמא יהרג עשיו על ידו והעדיף להיכנע כלפיו.

הסבר אחר – המלחמות לא מקבילות

לאחר שהקדמנו כל זאת נלע"ד בעזה"י להסביר על פי דברי הזוה"ק הנ"ל מדוע המלחמות לא מקבילות כלל ומדוע כך ראוי להיות.

נקדים את דברי חז"ל: יעקב נלחם עם שרו של עשיו כל הלילה, ובסוף הלילה לא הסכים לשחררו "כי אם ברכתני" (לב,כז) ולא אמר יעקב למלאך "כי אם תברך אותי" בלשון עתיד אלא "ברכתני" בלשון עבר, והסבירו חז"ל (זוה"ק,רש"י שם) שיעקב דרש משרו של עשיו שיודה לו על הברכות שכבר בירך אותו יצחק והמלאך הודה לו על הברכות. הברכה הראשית היא "יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" (כז,כט). כלומר, המלאך הודה ליעקב בסוף הלילה על כך שלו ראוי השלטון על אחיו עשיו.

המלחמה עם המלאך מקבילה למלחמה בין האומות במשך כל הגלות

ההסבר הוא כך: המלחמה כל הלילה בין יעקב לבין שרו של עשיו לא מקבילה למפגש בפרשתנו בין יעקב לעשיו, אלא היא מקבילה למאבק שהתנהל ומתנהל בין האומה הישראלית לבין אומת אדום במשך כל זמן הגלות המשולה ללילה ולחושך.

כמו במאבק עם שרו של עשיו, כאשר השר רואה שהוא לא יכול להתגבר על יעקב הוא נוגע בכף ירכו של יעקב ומקלקל אותה, כך גם במאבק בין שתי האומות. במשך הגלות, המשולה ללילה של מלחמת שרו של עשיו עם יעקב, הרגל של עם ישראל ניזוקה, דהיינו הצד הלאומי ניזוק, החיים הלאומים הגשמיים של עם ישראל כמדינה ריבונית בארץ ישראל שהם מסומלים ברגל, שהיא האבר הגופני ביותר של האדם שעליו הוא עומד ואיתו הוא מתקדם ובלעדיו האדם נשאר במקום, החיים האלה ניזוקו.

הערת הרה"ג אביגדר נבנצל שליט"א - "עם ישראל צולע מאד בשטח הדתי דוקא, ומזה נובעת גם צליעתו הלאומית. המאבק הוא עם רוחניותו של עשו, ולא רק עם גשמיותו".

הנזק לאחר הגלות הוא כל כך גדול עד כדי שכאשר עם ישראל חזר לארצו אחרי שנות הגלות הארוכות הוא שכח כיצד להיות כמו עם רגיל עִם צבא, מערכת כלכלה לאומית, מערכת משפט מתוקנת על פי התורה, שרותי סעד וכו', ובמיוחד בצד התורני החסרון בולט, דעת התורה בכל הנושאים הנ"ל עדיין לא מספיק מבוררת [ב"ה יש התקדמות רבה], ובחלק מהנושאים עדיין אין הלכה ברורה.

כאשר זורחת השמש יעקב נרפא מצליעתו, וכך גם כאשר עם ישראל בסוף הגלות מתקבץ לארצו הוא מתקן את הצד הלאומי ובונה שלטון יהודי בארץ ישראל [אמנם עם הרבה חסרונות, אבל הכיון הכללי הוא של התקדמות], ומברר מהי דעתה של תורה בכל תחומי החיים הלאומיים, ברוך השם.

רק בסוף הגלות מתקיימת ברכת יצחק "הוה גביר לאחיך"

כמו במאבק בין יעקב לבין שרו של עשיו, שרק בעלות השחר יעקב מנצח באופן מוחלט והמלאך מודה לו על ברכת "הוה גביר לאחיך" כך גם בין שתי האומות, רק בסוף הגלות המשולה ללילה מתקיימת בנו ברכת יצחק "הוה גביר לאחיך", שעם ישראל חוזר לארצו, כובש אותה, מתגבר על שונאיו ושולט בהם [בעזה"י תתקיים הברכה לגמרי וכמו שכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה"], כמו שכתב בזוה"ק שיעקב השאיר קיום ברכה זו לאחרית הימים, והיא מתקיימת בשלבים.

אמנם יעקב לא התרפא מצליעתו בירך עד זריחת השמש שזהו שלב נוסף אחר עלות השחר, וכך עם ישראל לא יתרפא מהנזק של הגלות בתחילת הגאולה אלא רק בשלב יותר מתקדם.

לְמה מקביל מפגש יעקב ועשיו

נחזור לפרשתנו, המפגש בין יעקב ועשיו אינו מקביל למאבק בין יעקב ושרו של עשיו, אלא הוא מקביל רק להתחלה של המאבק ביניהם, וזהו רק הצעד הראשון. במשך כל הלילה המאבק הוא כדרך שני אנשים שנאבקים, פעם אחד גובר ופעם השני גובר וכך גם בשנות ההיסטוריה של עם ישראל ועם אדום, פעם עם ישראל גבר ופעם אדום גבר והחריב את מקדשנו, ורוב הזמן עם ישראל היה בגלות תחת שלטון זרים, אבל באחרית הימים, בסוף הלילה, שרו של עשיו יודה על הברכות ועם ישראל ישלוט לגמרי על אדום ועל ידי זה "והיה ה' למלך על כל הארץ".